איך ליבה דו פלאטן שפילר, מקסי (או.. איך התאהבתי במקסימיליאן הקר)
כשקראתי בעיתון שמקסימיליאן הקר מגיע להופעה אחת ויחידה בישראל, ישר החלטתי שאני חייבת להיות בהופעה הזאת. אז נכון, אני מכירה רק שיר אחד שלו, ונכון, אין לי מושג מי זאת הברברה מורגנשטרן הזאת שמופיעה איתו, אבל הוא בא כל הדרך מגרמניה רק להופעה אחת, אז אני לא אלך? בטח שאני אלך!
מצוידת בהמון התרגשות התייצבתי ב-9 וחצי בתאטרון "תמונע", כפי שמוכרת הכרטיסים ציוותה עליי בטלפון. אחרי שעה וחצי של מתח ועצבים, עלתה לבמה בחורה ג'ינג'ית לבושה בשמלה שחורה שנראית כאילו נגנבה באכזריות מסינדי לאופר... לא ממש היה ברור מי היא, ואף אחד גם לא טרח להציג אותה, אז כל היודע דבר על שמה של אותה עלמת מיסתורין מתבקש לפנות למערכת. מלווה בשני נגנים, שרה "בחורת החימום" המוזרה הזאת כמה שירים מלאי אפקטים דרמתיים שבאו לידי ביטוי גם בשפת הגוף שלה וגם מוסיקלית. You had to be there.... בסך הכל- נחמד, אבל לא יותר.
נגמרה הופעה אחת, כמה דקות הפסקה, ומיד מתחילים להתארגן להופעה השנייה. 2 גברים ישראלים, 2 גברים גרמנים ובחורה חמודה אחת, שלובשת חולצה של 106 FM מכינים את הבמה, מחברים את הכלים, כשברקע מתנגנים שירים שונים. לפני שממש הספקתי לקלוט מי נגד מי, אחד הבחורים התיישב ליד התופים והתחיל לתופף את השיר של הביטלס שהתנגן באותו זמן. פתאום הבחורה החמודה מצטרפת אליו על הקלידים, ובסוף הבחור השלישי, על הגיטרה. ואז הבנתי- הבחורה החמודה היא לא סתם עובדת במה שרצתה 15 דקות של תהילה- זאת ברברה מורגנשטרן! טוב, איך יכולתי לדעת, לא היה לי מושג מי זאת... אחרי החלטורה הקטנה על הביטלס, התחילה ההופעה. ואיזו הופעה שזאת הייתה- הרבה מוזיקה, קצת מילים (בגרמנית) וטונות של fun.
כל שיר נשמע לי יותר טוב מהקודם, כל אחד זורם, סוחף ומעיף אותך למקום אחר. בהרבה מהשירים היה את מה שאני מכנה "אפקט האורגזמה"- כשבאמצע השיר הbit- נהיה שקט ודיי איטי, ולאט לאט הקלידים מגבירים את העוצמה, והתופים מתחזקים, והקצב עולה, והגיטרה מוסיפה עוד כמה תווים, והתופים מתחזקים עוד יותר, ואתה עוצם את העיניים, ונותן לעצמך להיסחף, ואז הכל מתפרץ ברעש אחד גדול שממשיך את המוסיקה עד לסוף השיר. היה לי מדהים...
אההמ... בכל אופן- אין ספק, ברברה מורגנשטרן נתנה הופעה מצויינת, איכותית, לא ארוכה מידי ולא קצרה מידי- 2 thumbs up!
בשלב הזה התחיל כבר להיות מאוחר, ובל נשכח שאת הזמן הזה בילינו בעמידה, דבר שגורר כאבי רגליים וגב ואיתם באופן בלתי נמנע עצבים וחוסר סבלנות. אבל מה לא נעבור בשביל לראות את מקסי...
בשעה טובה (אחרי עוד הפסקה קצרה) עולה מקסימיליאן הקר, האחד והיחיד, לבמה, ולפני הכל פותח לעצמו בקבוק בירה ו... נחתך. איזה באסה- הבנאדם צריך לתת שואו של שעה לפחות על קלידים וגיטרה ודווקא עכשיו הוא מצא לו זמן להיחתך. אבל מקסי, כפרה עליו, לא ייתן לדבר קטן כמו חתך באצבע לעצור אותו.בתושייתו כי רבה, הוא מתיישב ליד הקלידים ומקדיש את השיר Kate Moss לנעמי קמפבל. איזה קול... איזה רגש... איזו מוזיקה... מהמם! איתו מופיעים על הבמה בסיסט, עוד קלידן/ גיטריסט, ומתופף מוכשר ברמות שעוד לא נתקלתי בהן מימיי, שגם ניחן בחוש הומור לא רע בכלל.
אחרי כמה שירים (מצויינים) מזמין מקסי לבמה את חברו הטוב, מר עיברי לידר! עיברי עולה לבמה, ובינתיים מקסי משתעשע לו עם הקלידים, מתחיל לנגן את Don’t let the sun go down on me, ופתאום מכריז לקהל: “Ladies and gentlemen, Mr. Elton John!”. הוא אמר שזה פשוט היה נדרש, הקהל היה משועשע וכולם היו מרוצים.
ההופעה ממשיכה. עיברי ומקסי שרים ביחד שני שירים באנגלית, שאחד מהם הוא Daylight המקסים. לקראת הסוף של השיר, המנגינה מאד מזכירה את השיר Take on me של A-Ha, וכשמקסי עולה על העובדה המעניינת הזאת הוא פתאום עובר באלגנטיות לנגן את השיר הנ"ל, הלהקה משתפת פעולה, ועיברי עושה קולות רקע. גדול, פשוט גדול... כאן נגמרה הופעת האורח של עיברי לידר, ועם כל אהבתי והערצתי אליו אני רוצה לנצל את הפורום הזה כדי לפנות אליו בפנייה נרגשת- עיברי, אנא ממך, דבוק בשפת אמך! למענך ולמען עתיד ילדינו! חיבוק אחרון בין מקסי לעיברי, וזהו- מקסימיליאן ממשיך מפה לבד, ועושה עבודה מצויינת. השירים שלו כ"כ מיוחדים, אומנם המילים הן לא מהמבריקות או מהמתוחכמות ששמעתי, אבל המנגינה פשוט לא ניתנת להסבר במילים- רגע אחד זה נשמע כמו בלדה רומנטית ושקטה ופתאום יש סולו תופים וגיטרות עצבני, או שפתאום כל הקצב משתנה, או שנכנסים כל מיני אפקטים מוזיקליים, בקיצור- פשוט מיוחד. נקודה. בין לבין הוא גם חילטר קצת את My heart will go on של סלין דיון. על זה בהחלט היה אפשר לוותר... ואז, משום מקום, מגיע הרגע הנורא בו הוא מכריז- "וזה השיר האחרון שלנו להערב". מקסימיליאן ולהקתו יורדים מהבמה (לא לפני שהמתופף מנופף בארנק שלו של הפועל ת"א בהתרגשות), וחוזרים אחרי דקה להדרן של שני שירים.
וזהו. בסוף זה נגמר. השעה כבר 2:30, ואני מאד עייפה, אך עוד יותר מרוצה, כבר לא רואה בעיניים אבל מצויידת בדיסק Rose של מקסימיליאן שרכשתי שם אחרי ההופעה. אין מה לומר, זאת בהחלט הייתה חוויה. זאת לא הייתה סתם עוד הופעה של אומן מחו"ל, זאת לא הייתה סתם עוד להקת רוק, זה היה, איך לומר, פשוט מיוחד. נקודה.
אכן היתה הופעה משמימה :) ואין ספק כי הכותבת כישרונית .. ו-כ-ו-ל-ם : הייפ הייפ הורי! הייפ היים הורי! :)
1)
טל התותחית - אליה [
11/11/2003 ]
ניכר שהכותבת, בחורה רצינית, נחמדה, ומקצוענית, הכתבה מצליחה להעביר לקוראים - ולי באופן אישי - את התחושה כאילו היינו שם ביחד איתה..., איזה כייף של כתבה טל - כל הכבוד לך אוהבים אותך הרבה, אוהבים אותך מצפה בקוצר רוצח לעוד כתבות שלך, תחושות, רשמים והגיגים כה לחי... (-:(-(-:(-:(-:
