כבר לפני שבוע, ידעתי בדיוק מה רציתי לומר על Behold! The Unseen, אלבום הבכורה של החבר'ה הירושלמים הקוראים לעצמם The Pit That Became A Tower. יותר נכון לכתוב, חשבתי שאני יודע מה אני רוצה לכתוב. מה השתנה במהלך השבוע, אתם שואלים...ובכן, מידע אמין הגיע מסוכני Qube בניכר, מידע ששופך אור שונה לגמרי על האלבום. אם עד לאותו רגע רק אהבתי אותו מאד, מאותו רגע אני אוהב אותו עוד יותר.
שלא תחשבו שזה פשוט. יחסיי עם הבור שהפך למגדל (להלן הפיט) נעים בשני מישורים: במישור האישי עם חברי הלהקה ומה (שמסתבר) שהם מייצגים ובמישור המוזיקלי גרידא, מישורים שמעוררים אצלי קונפליקט עצום. הכל החל כאשר סוכן אחד פלט "הם להקה מצויינת, רק חבל שאדם לי מסובך עם כל הנושא המיסטי הזה". אזני נזדקפו כמו דובי דוברמן שרואה ילד בן 5 עומד לחצות כביש באלכסון. מה מיסטי, מה?
אדם לי, קודם כל אפרט, הוא אדם לי רוזנפלד, מבעלי (או אולי ליתר דיוק בעלי?) הלייבל הירושלמי Men of Israel, בעצמו חבר ותיק בסצינה שיצר משל עצמו, בו הוא מככב בין היתר גם בהרכבי לייבל אחרים כגון מיוטנט ג'ון והגירסא המוקדמת לפיט, היא גוספל זומבי. אשתו, בת'אני, היא העזר כנגדו וחברה מן המנין בפיט, מאיישת את עמדת הבאס והקול השני. משלים אותם ג'ואל הילסדן בתופים, אחיו של ג'ימי הילסדן מ-Man Alive, עוד להקת עבר בלייבל של אדם לי.
(TPTBAT בהופעה. צילום יעל מאירי)
"נו, אתה יודע, הם יהודים משיחיסטיים", המשיך לטפטף הסוכן. "יהודים משיחיסטיים?", תהיתי. "כן, נדמה לי שקוראים להם ישועים", חיזק סוכן שני. "יהודים המאמינים בישו". זו היתה פרשת קו המים ביחסי עם האלבום. מה שנראה תמים כל כך עד כה, הפך בן רגע למערבולת של תככים וחשדות. חפשתי חומר על הכת ועל מניעיה. התמונה שהצטיירה בפני לא נראתה טוב. בדף נידח של אתר "יד לאחים" נכתב כהאי לישנא:
"שאיפתם של "היהודים המשיחיים" היא כי יכירו בהם כזרם רביעי ביהדות, כלומר אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים, והם. "יהודים משיחיים" הינם לרוב אנשים שנולדו כיהודים והמירו את דתם בזה שקבלו את האמונה בישו ובברית החדשה (יסודותיה של הדת הנוצרית) ונטבלו בשם השילוש. וכך אמר שופט בית המשפט העליון, מר ברנזון על אותם האנשים: "יהודי שהמיר את דתו הוציא את עצמו מכלל ישראל דווקא במובן החילוני המקובל בעם ובמובן זה-להבדיל מהגישה הדתית-אין הוא עוד בבחינת יהודי".
האמונה שלהם זהה לחלוטין מזאת של הנוצרים הפרוטסטנטיים אבנגליים, דהיינו: אמונה בשילוש, בלידת בתולים של ישו, בחיים ללא חטאים של ישו, בתחייתו מן המתים, בביאתו השניה, שרק המאמין בו נושע וכו', עם הוספה, שהקב"ה רוצה שעם ישראל ישאר עם מיוחד ונפרד עד אחרית הימים. חלקם מאמינים כי ישו יחזור כאשר יותר ויותר יהודים יאמינו בו, מה שמסביר את האופי המיסיונרי שלהם; אחרים חושבים שהוא יכול להגיע כל רגע...".
באותו עמוד, תחת הסעיף "היהודים המשיחיים והחוק" נכתב: "תחילה יש לציין כי במספר מקרים בהם נתבקש הבג"ץ לדון במעמדם של "היהודים המשיחיים", דחה בית המשפט העליון את הטענה כי הם יהודים לכל דבר, ופסק נחרצות כי ה"יהודים המשיחיים" הינם בני דת אחרת ושייכים לעולמה הרחב של הנצרות. נאמר מפי השופט ברנזון, בבג"ץ 467/75:
"על ישועים הנחשבים ומקובלים כיהודים טרם שמעו. הדבר פשוט אינו מתקבל על הדעת. לפי כל מבחן שהוא, הלכתי- דתי או משפט חילוני, אין דבר כזה. שאלו נא יהודי ברחוב אם יתכן דבר כזה ותשובתו הוודאית תהיה: "לא". ידוע שישנה כת של אנשים שנולדו יהודים והפכו למאמינים בישו המשיח הקרויים "העברים המשיחיים". הם כביכול רוצים לשמור על מוצאם היהודי, אבל היהדות הקיאה אותם ובקהל ישראל לא יבואו"
ונאמר מפי השופט ויתקון, בבג"ץ 77 563/: "ברור שאדם המאמין באלוהות של ישו כחלק מהאלוהות המשולשת, הרי הוא אדם שהנצרות- כמעט ללא הבדל בין זרמיה השונים- יכולה למנותו עם בניה".
ובסעיף על "שיטות הפעולה" נכתב: "שיטות פעולתם מגוונות: ניתן לראותם עומדים בקרן רחוב מנהלים שיחות עם עוברי אורח תוך חלוקת מנשרים מסיונרייםאשר במבט ראשון נראים תמימים ואינם מעוררים חשד. לפעמים, בהמשך הפעילות המיסיונרית הם לובשים חולצות טריקו עם הדפס של "יהודים משיחיים", "ישוע הוא המשיח" או פסוקים מן התנ"ך או להבדיל מהברית החדשה (המזכיר את הצלבנים הנושאים צלבים על שיריונם). דבר זה נעשה בכדי לעורר את סקרנותם של עוברי אורח וסקרנות זו מספקת את האפשרות למיסיונרים לפתוח עם העוברים והשבים בשיחה.
בשיחות אלו, מחלקים הם חומר מיסיונרי נוצרי מוסווה, עמוס בסממנים בעלי אפי יהודי, כמו חוברות הנושאות את הכיתוב "חזרה בתשובה", "נביא כמשה", אהוב את העם היהודי", ועוד… וכן ספרים כמו "המשיח בתנ"ך לאור ספרי חז"ל", "מלך היהודים", "ראשית חכמה"…. לצורך העניין יציג המומר ה"משיחי" גם תעודות זהות בה הוא רשום כיהודי וזאת בכדי לטשטש את העובדה כי מדובר בנצרות כפשוטה. גם כאשר השיח עם "המשיחי" תתמשך, הוא יבחר להשמיט פרטים חשובים מתוכן אמונתו, כמו העובדה שהוא עבר הטבלה לנצרות בהצטרפותו לקבוצה המיסיונרית אליה הוא משתייך"
ועל דבריו של אלי ויזל והוראתו של יצחק רבין אתן לכם לקרוא בלינק לעיל.
עתה, לשם ההגינות, יש לציין כי זוהי עמדה המוצגת באתר המתנגד לתופעת היהודים המשיחיים ואין לי שום רצון להפיל על משפחת רוזנפלד תואנות מיסיונריות חסרות ביסוס, קל וחומר הוצאת דיבה מכל סוג שהיא. אך החשש נמצא גם נמצא, שכן שמם של האחים הילסדן (שלא בכדי הזכרתיהם בפיסקה הקודמת) השתרבב לאתר של אמנים משיחיסטיים.
למה אני מספר לכם את כל זה? כי זהו נדבך חשוב להבנתכם את מערכת היחסים עם האלבום. בהתעלם מפעילות מסיונרית סמויה הקיימת או שלא באלבום, שמתי לב ששיטות הפעולה המפורטות לעיל בהחלט תואמות את המעטפת של האלבום הזה. המעטפת החיצונית, דהיינו. רק תעיפו מבט עליה: דף לבן, סטרילי, משעמם, מינימליסטי, שגרף שחור דק ולא ברור חוצה אותו לאורכו. העטיפה האחורית לא שונה יותר מדי. אותו קו שחור דקיק חוצה גם שם רקע לבן כשמתחתיו שמות השירים. הדיסק עצמו, בצבע לבן עם סימן קריאה שחור גדול עליו והעטיפה הפנימית לבנה כשרק כמה קרדיטים בודדים נרשמו שם, כמובן, בפונט שחור ודקיק. סטרילי, כבר אמרנו?
אבל מה מתחבא בין העטיפה הקדמית והפנימית?
האנטיתזה שוכנת שם. הבוקלט נפתח לציור מאיר עיניים וססגוני בו רועה עם נבל בידו משקיף על פני נהר כחול שמעברו השני כבשים תועות במרחב אינסופי של שמים מעוננים, הרים חומים ושדות ירוקים. ציור כה אקוורלי ומנקר עיניים שפשוט לא מובן מה הוא עושה בכפיפה אחת בתוך כל הלבן הזה. אגב, שמו הוא "The Psalmist". חצי ממנו נמצא כאן בתמונה הקטנה. הקישור לתהלים, לעומת זאת, לא ממש תלוש.
ואז גם חשבתי שוב על הרבדים הסמויים באלבום. כמו העטיפה, הוא מאד סטרילי בשמיעות הראשונות, אך מה מסתתר בין השורות? מאחורי המילים? התחלתי לצלול לעומק המילים מחדש. העולם נגלה מחדש. באותו שיר, הנקרא The Pit That Became A Tower כשם הלהקה, המסתיים בזעקותיו של אדם לי:
"For Thine Is The Kingdom And The Glory And Power, For The Pit That Became A Tower"
משפט מיתי ומיסטי משהו, לא? לא התעצלתי ופשפשתי בציציותיו. ואכן, לא הרמתי גבות כשגליתי שהחלק הראשון של המשפט לקוח מתוך האוונגליון של מתיו מתוך הברית החדשה. רק שהוא מסתיים באמן ולא בחלקו השני של המשפט. ומה תגידו על הפיסקה המסיימת את האלבום, בשיר (True Transmitter Control Board (The Year of Jubilee בו הוא משתדל לבאר את תורתו:
"There is one thing I ask, and that I may seek To dwell in your courts, oh lord, all the days of my life cause better is one day in your courts, better is one day in your house better is one day in your courts than thousands elsewhere"
שנתיים עבדו הפיט על האלבום. לפניו קדם שיר בשם I Must Save The President שנכנס לאוסף אינדי של הלייבל Deep Elm והתארחות באלטשיפט, שם ניגנו את Feel Much Better, שלא נכנס לאלבום, אותו הם מתארים כמושפע מלהקות כמו פייבמנט ו-Guided By Voices (ששם הלהקה הזו עצמה יכול לפרש כמה דברים) אך אני מצאתי את האלבום ואת מבנה השירים מזכיר מאד את....Congregation של אפגן וויגז (ותאמינו לי שזה די ספוקי להשתמש במילה קונגרגיישן [קהילה דתית] בהקשר שלהם). וכשגרג דאלי צורח שם "Come with me, my congregation", הוא נשמע כמטיף בשער בדיוק כפי שאדם לי מסרהב "If you can withstand the ways of this land, you may behold the unseen" בחרדת קודש.
בכלל, פתאום אני מבין שלקרוא ללייבל שלך Men of Israel ולאהוב בצורה כזו את עיר קודשנו, עלולה אולי להצביע על אדם שנתקף בסינדרום ירושלים (מחלה שפוקדת אנשים שביקרו בעיר הקודש ומאמינים שהם המשיח תוך כדי הזיות רליגיוסיות וקולות מהקב"ה עצמו). גם הקטע הנסתר באלבום נשמע כמו שיר הללויה שהוקלט באמצע מיסה לשלומה של ההולילנד.
אך מעבר לרובד המיסטי / מיסיונרי(?) באלבום, ישנו הצד המלודי / מוזיקלי, וכאן אני מתמסר די בקלות לכת שלו. הפיט מציעים לנו אלבום שמפגין עליונות ברוב הפרמטרים ששאר המוזיקה הישראלית מטפחת כ"חוליים". מהלכי גיטרה מעניינים, רחוקים מבנאליה, שירים ארוכים (7 דקות) וקונספטואלים, טקסט מאתגר ומסקרן ושירים שפשוט נותנים בראש. אם בשבוע שעבר צפיתי בתערובת אסקוט מזמרים על "אני בתוך הבית נמצא, בתוך החדר האינטימי שלי" במין פופ-רוקיות מתקתקה, באים הפיט ומביאים את הגירסא האפלה שלהם עם גיטרות שמנסרות את המח:
"I grew up in the nothing room with nothing but myself to consume fed myself on my depression and gloom I grew up in the nothing room"
הפיט מראים כאן את יכולתם לחבר פואמות ארוכות (King Wrong המשובח, שיר הרוק הטוב של השנה!) לצד מכתמים קצרים (Between Fools and Kings). האחרון למשל, מכנס לשתי דקות שירה אקוסטית ומרוחקת שמשנה פאזה לצעקות כאוטיות שנגמרות באבחה, אוצר בתוכו טקסט אניגמטי שטורד אותי ללא הרף:
"in the land of fools, no one writes the rules in the land of kings, there's one who sings - heyyy"
כל ספקותי ושאלותי יכלו להענות בקלות בשליחת אימייל בודד לאדם לי, אתם עלולים להגיד. זה נכון, אולם לא פעם אומרים שהאמן מגיש לקהלו את הסחורה ונותן לו לאתגר עצמו בפרשנויות משלו. זה נשמע לי הרבה יותר מעניין מאשר לדעת את הסיפור האמיתי של אדם לי ולרדד את האלבום למימד הבודד הזה. כרגע, אני מפוצץ מרוב שאלות, מה הולך כאן לעזאזל, ואני אוהב את זה. ואם עוד לא אמרתי את זה עד כה, למען הסר ספקות, אומר זאת כעת: Behold! The Unseen הוא האלבום הטוב ביותר ששמעתי השנה. יש גם לציין את ההפקה והמאסטרינג המצויינים של עמי שלו ודויד פרץ.
ובסופו של דבר, גם אם לא הצטרפתי לכת של הפיט המאמינים, אני בהחלט אדפוק כרטיס בשואו הבאה של הפיט המוסיקאים.
דת ואלוהים זה רק שם ( השם, זוכרים ? אלוהים? רק שם...) השירים של הלהקה מדברים על אמונה ישועה היקום ( "הבריאה" ) , אהבה ובלבול. כל הנושאים האלו יכולים להיות מגולמים בתנ"ך בישו, בדוסטוייבסקי, בטבע או בשיר ולהקת רוקנרול. הפיט להקה מעולה בגלל הרוח של חבריה. הם עם אלוהים ואלוהים אתם.
3)
רק לא ישו! - אילן [
16/08/2005 ]
הו לא! ישו! נוצרים! גוועלד!!! חרם על הגויים! לא חסרים מוזיקאים עם אמונות דתיות מהותיות. מוזרות יותר ומוזרות פחות. ניק קייב, קט סטיבנס, אוונסנס, ליאונרד כהן (הכוונה לכל הבודהיזם, לא ליהדות. יהדות זה בסדר), בילי קורגן, ועוד מלאנתאלפים. זכותם. אל תקשיב למוזיקה אם לא נאים בעיניך אמונותיהם הדתיות, ובכל מקרה, זאת גזענות לשמה.
2)
אתה טועה - חילוני [
14/08/2005 ]
א.הרב כדורי לא שפך גלונים של דם יהודי במהלך ההיסטוריה ב.הרב כדורי לא מיסיונר . ג.המוזיקה שלהם באמת טובה בלי קשר לדתם המפוקפקת.
1)
מה? הם מאמינים בישו?! אסון!!!!! - עמית [
12/08/2005 ]
ביג פאקינג דיל. אני מעדיף את המוזיקה המצויינת שלהם על פני כל המוזיקה המזרחית של אנשים שמאמינים ברב כדורי...
