החדר הלבן הוא אחד משיטות העינוי האכזריות ביותר שידעה האנושות, אכזריות שיודעת לטפח ולשדרג עצמה מדי דור ודור. גולים איראנים שהצליחו למלט עצמם מהמדינה סיפרו בפרוטרוט על השיטה הזו. תא מאסרם שכן עמוק עמוק במעבה האדמה. הוא היה לבן, לבן מדי. אפילו Tide יכלו לקנא בו. הרעיון המרכזי בכליאה בחדר לבן הוא להוציא את הכלוא מדעתו. זה נעשה בדקדוק פדנטי של מספר כללים: כל פאות החדר צבועות לבן, כולל פאנלים כולל רצפה ותקרה, לא תמצאו ולו נקודה אחת על המעטפת בצבע שונה. החדר נטול רהיטים. יש בו מזרון לבן, כר לבן ושמיכה לבנה. כלי האוכל עשויים פלסטיק לבן ונאספים מדי ארוחה. האוכל המוגש לבן: גבינות לבנות, קוביות סוכר, אורז לא מבושל. הבגדים לבנים לחלוטין. ומכיוון שהחדר עמוק באדמה, הוא חסום לכל רעש סביבתי. אף על הסוהרים המגישים אוכל נדרש להגיע לתא יחפים כדי להמנע מרעשים. הגרביים שלהם, אגב, לבנות. אחד הכלואים ניסה לשוא להסביר כיצד שרד את הסביבה הסטרילית הזו. איך הלבן נכנס לו למח ושרף אותו מבפנים. איך הוא לא יכל היה לייצר רעש ולשנן צבעים. אנשים מאבדים שם את השפיות לאחר חודשיים בלבד.
פחד אלוהים. עדיפות כבר שיטות האינקויזיציה לקבור אנשים חיים בקירות ולתת להם להמתין למותם, ייקח כמה זמן שייקח. בזמן שאמנסטי משוטטים חסרי תכלית על פני האדמה ומחפשים הפרת זכויות במערב, אסירים במזרח שוכחים מה זה ירוק ואדום. אתם יכולים לשער מישהו שמסוגל לנצח את השיטה הדמונית הזו?
יש לי מועמד. איגור קרוטוגולוב. קודם כל, כי לאיראנים אין אינטרס להסתכסך עם רוסי. שנית, אני חושב שאם יכניסו לבן לחדר סגור עם איגור למשך שבוע ויזכה להביט לו ב...לבן של העינים, הוא יהפוך מהר מאד לאופווייט. נדמה שהנוירונים במוחו של איגור כבר ימצאו דרך להפוך כל פיסה לבנבונת למבחן רורשאך ססגוני. מוסיקלית, אמנותית, על גבי סלילים או על גבי ניירת, איגור18 מפוצץ מדי ברעיונות, למען האמת, כמו שאר חברי הסצינה הרוסית בארץ, שמשחררים בממוצע אלבום כל רבעון. עתה יוצא אי.פי משותף לקרוזנשטרן ופארוחוד ולויאלקה בלייבל אוריס מדיה, ואתם יכולים לנחש שאורגית הצבעים שעל גבי העטיפה היא רק חלקיק מפסטיבל הנויז הרבגוני בתוכה.
קרוזנשטרן תורמים שני קטעים חדשים (Karate, Piratskaja) לצד שתי וריאציות מחודשות לקטעים שיצאו באלבומיהם הקודמים (Tort, Young Ones), הפעם עם גיבוי האקורדיון של אוליה ילנסקי. הם כן יכלו לעגל פינות עבור המאזין המרובע ולוותר על כמה מן הרעשים המלווים את הקטעים, אולם בסך הכללי, הם מספקים 22 דקות משובחות וחסרות הגיון לחלוטין. רוסלאן גרוס מתפרע על הקלרינט בצורה שבוודאי מפרה כמה חוקי עזר עירוניים בצפת. בכלל, אם הקלייזמטרים שמגיעים מדי שנה לצפת לפסטיבל ינסו להדביק את זריזות נשיפותיו של גרוס לאורך זמן, אפילו בוטוקס לא יחזיר את השפתיים לאיתנם. איגור אחראי על רעשי הסביבה ולא מפרט מהם בדיוק, ועדיף שכך, כמה מהם נשמעים כמו כלבים שמשמשים ככדור מטקות בין שתי כפות קלע. אם חשבתם שהיצירתיות שהפגין בקראטה באנד נוסקת גבוה...ובכן, בהשואה לאלבום זה, שם היא באמת משחק ילדים...
ויאלקה הופיעו בפטיפון שנה שעברה והדהימו אותי, כמו את כל הקהל שנכח במועדון. זו לא המוסיקה שתופסת אלא אופן הנגינה, שהוא לא וירטואוזי כפי שהוא גרנדיוזי. הצמד הקנדי, שכולל את אריק הגיטריסט ואת מריליז המתופפת התמנונה, מייצר מוסיקה הכי לא פשוטה עד כמה שאפשר. מריליז היא הדומיננטית, עם זריזות ידיים שיכולה להפשיט את דיויד קופרפרילד מתחתוניו בשתי מכות סנייר. שניהם נפלאים והכימיה ביניהם מושלמת, כך שהקהל נשבה די מהר בקסמיהם. יעיד ויקטור לוין, מנהל אוריס מדיה, שהקהל צבא על דלפקו הדל לאחר ההופעה וקרע ממנו את שאריות הדיסקים וה-די.וי.דים שעוד נותרו לו.
למרות זאת, את האלבום הקודם שלהם, curiosities of popular customs, לא הספקתי עד היום לגמוע במכה אחת. אני קוצב אותו מנות מנות, מפרק ממנו פחמימה פחמימה עד העיכול הסופי. ובטרם הספיקותי לגמור את הצלחת הקודמת, חטפו אנשי הלייבל את הצמד בזמן שהותם בארץ אל חדר החזרות של הפטיפון ומקץ שלושת ימיהם כאן, הוקלטו חמישה קטעים חדשים.
ויאלקה מייצרים מוסיקה קשה, קשה מאד. לעתים מתישה. על אף שהשירים שלהם בספליט יורדים מתחת לחמש הדקות, דבר לא שגרתי כלל במקרה שלהם, עדין כבר לאחר הדקה השניה ההרגשה היא כמו חציית טריאתלון על כפכפים. זאת מפני שהמוסיקה שלהם נשמעת כמו שלושה פאזלים שהורכבו אחד בתוך השני, ולא פעם התפירה בין החלקים היא גסה מדי, כמו ילדים שמשוכנעים שמצאו שני חלקים תואמים, שישתלבו זה בזה גם אם נדרשות כמה מכות כף יד ואף הלמות פטיש. השיר הראשון Bamako הוא המוצלח שבחמישיה שלהם וגם הקוהרנטי יותר, יען כי המלודיה בו מובחנת ביתר קלות. שאר החלקים משחזרים במדויק את אלבומם הקודם לטוב ולרע. ובכל זאת, לאחר שחודלים מלהתפעל מההרעשה הכבדה של מריליז על התופים וה"פששש..." האוטומטי מסתנן מתחת לשפם, צריך ליפול פרקדן על המיטה ולנסות להבין מה הלך כאן כרגע ומנסיון, מומלץ גם לבדוק את דלת הכניסה. יתכן שבזמן זה מישהו ממש עצבני וחסר סבלנות מדפק על דלתיכם בעודכם משוכנעים שמריליז עובדת שעות נוספות.
