ליל שישי האחרון, לילה היסטורי בתולדות הערוץ. "לילה אינדי" בהנחיית שרון קנטור ומיתר קוטלר (ועד ארבע בבוקר, גם לאון פלדמן). שפשפתי עיני כלא מאמין: חצי שנה של הופעות בלבונטין 7 נדחסו למשמרת אשמורת. מי היה שם? מי לא? מריונטה סול, רועי נשיא, ירונה כספי, אלי לס, ערופי שפתיים, דיויד בלאו, פיטס, אבישי אפרת, עינת אקר, זאקא, מכולת, אנטיביוטיקה, יותם והמגניבים, רם אוריון, גבע אלון, פלישת חוטפי הגופות (!) ועוד. ואני שואל את עצמי, למה. למה לקח לערוץ המזופת הזה חמש שנים ומצב חירום אדום בוהק לארגן ערב שכזה? לא צריך אולפן מגלומני שקוף בואכה תל ברוך לצורך הענין, רק חצי שעה לונדונית-קירשנבאומית באולפן הסולידי עם שני מנחים שבאמת מבינים, אוהבים ומתעניינים במוסיקה (כלומר, לא ציקי לוין) ותחנת רכבת עמוסת נוסעים לרגע שיבואו, יפטפטו וינגנו את מרכולתם. כמה מסובך זה כבר יכול להיות? כמה כסף זה כבר יעלה? האם דוקא האחים הגדולים מערוץ 2 - הם הם ולא אחרים - אשר יעשו את הבלתי יאומן ויביאו את המוסיקה האלטרנטיבית אל המסך?

הלוואי שכן. קשה להאמין שכן. קחו למשל את אינדי סשנס, התכנית המצויינת של אבישי מתיה, שיחד עם עופר אקרלינג מארח ומתבדח עם מיטב אמני הבועה. למי שיצא להיות ער באחת וחצי לפנות בוקר ולבהות בערוץ 2 (ואין סיבה אמיתית שזה יקרה), יצא לראות את אונילי (!!) ונערות אקרלינג (עינת בצלאל, חגית נדרי ולי טריפון!) מדסקסות על המצב. גם לו ראיתם, עד הבוקר כבר הייתם שוכחים או הייתם כחולמים. עכשיו נצרף את הלילה המופלא של קנטור. היו שם כמה פנינות טלויזיוניות שהשעה המאוחרת יאה להן. עבור מי שהעז בערוץ להרים את הלילה הזה, אותם רגעים ודאי עשו שירות רע. למשל?

אולמייטי ג'קי מזאקא נותנת את כולה כמו תמיד ומסיימת את השיר עם חזיה, חוטיני ומכנס בסביבה. עוד רגע קט ונגלה לעינינו רגע נוימני משובח נוסף. אפשר היה לחוש בשבץ המתקרב של עורכי המשדר מבעד לצג. זו הסיבה שאת סוף השיר והפרידה מהלהקה ראינו ממעוף הציפור. מישהו החליט להתרחק עד לעננים ולא לגלות לעם את מקומו של הכוך הגרעיני מרחובות - גבעת ברנר.

שאלת חירות 1: אם 4 לפנות בוקר היא לא השעה הנכונה לרופף קצת את המשמעת, להכנע ליצרי הרוקנרול הכי אמיתיים, לפתוח את הכפתור ולתת לקופים קצת צמחיה לקפץ עליה, מתי כן? מתי נזכה כבר לריאליטי רוקנרולי כפי שהוא, לא ערוך, לא מצונזר ולא מיופייף? זאקא הזכירו לנו שהשחרור מכבלי הפוריטנים עודנו רחוק. עודנו בני חולין מאשר בני חורין.

דני הדר במפגן שמאלני קיצוני מרשים בחר לנצל את הבמה והמיקרופון הפתוח ולהלעיט את ארבעת הצופים הערים (שאני ביניהם) בשנאה העצמית הפתולוגית הידועה לשמצה של העם היהודי. מצד אחד - ריספקט. אם השבץ מג'קי נעצר במפתח הלב, דני הדר כבר הכניס אותו פנימה לחדר השמאלי. כנאמר במקומותינו, הוא בחר בזמן ובמקום המתאים להגיב ועשה זאת באופן מרשים. במיוחד כאשר קולו הרם-טבעית שאג "הם רוצים שתטפלי בניירות כשהם שוברים ת'עצמות לערבים / הם רוצים שאת תכיני ת'קפה כשהם מלכלכים ת'פה ומשמנים את הרובים" מתוך "אל תתגייסי", מניפסט ההשתמטות הרשמי של הבועה. נדמה לי שראיתי את הצלמים בולעים את הרוק, מרימים עיניהם השמיימה ומודים לאל שמביאים את התמהונים האלה רק בשלוש לפנות בוקר. גם השיר הראשון, מן ערימת קלישאות פציפיסטית פוסט עופרת יצוקה לא הוסיף לבריאותם.

מצד שני, שאלת חירות 2:
מתי הדר עצמו ישתחרר סופית מכבלי השמאל הילדותי האוזקים את יצירתו וינסה להביא צד קצת יותר רציני בעניין? בכל זאת, הטקסטים הפסודו-מתריסים שלו הפכו מזמן למפגן אינפנטילי שמאגד סביבו את המאוהבים-בו-מעל-הראש בלבד ובטוחים שכל הבל פה שלו - רם ונישא כפי שיהיה - הופך לפתגם חז"ליסטי נשכני? "רקויאם לבועה" הוכיח שהוא יכול אחרת, "אל תתגייסי" מערער על הקביעה הזו.
 
פלישת חוטפי הגופות כמעט וסגרו את הלילה. הם הופיעו כשקרני החמה הראשונות מלטפות את האולפן ומסנוורות את קוטלר. זו היתה הזדמנות פז להגיד סופסוף משהו טוב על ההרכב הזה, ובמיוחד על מי שהביא אותם. ריספקט בריבוע. הברירה הכי לא טבעית, הרכב Pאנק שהיה ברור מראש שיבלגן ויסקנדל את השידור עד שהשבץ עצמו כבר יתנחל על אבי-אבי העורקים. שמחתי מאד שהביאו אותם לאולפן. לראשונה חשתי שהלילה המוצלח הזה יסתיים בקרשנדו אדיר של חוצפה ועזות מצח, כפי שרק ערימת ילדים בועטים יכולה לספק. כמובן, לא נכזבתי. אממה, אני גם לא חסיד גדול מדי של קלישאות ז'אנר מהלכות.
זה הזמן לשאלת החירות 3: מתי יחושו ההרכבים מספיק בני חורין כדי לוותר על קלישאות הז'אנר המשעממות שאותו בחרו?

כי אין משהו יותר פתטי מלהכנס לשידור, להתיישב על הכורסא ולפלוט כמשפט ראשון "אתמול פגשתי בחורה והשפכתי עליה" בתוספת מלבלבת של כמה "כוס אמק" ו"זין". וואלה בן, באמת זעזעת שם את כולם. בפורום Pאנק כבר בטח מטביעים עבורך את מדליון הכבוד ועומדים בתור לטפוח לך על השכם. הגשמתם עוד חלום בדרך לסטארדום. חבל רק שלא עקרתם להם את הפלזמה מהסטנד וזרקתם אותה לים דרך החלון השקוף. חשבתי שפאנקיסטים אמיתים לא מסוגלים להשאיר טלויזיה מחוברת לחשמל. מה, זה לא הסעיף הראשון שכתוב בפק"ל לפאנקיסט הצעיר? ההופעה עצמה דוקא היתה מצויינת, כזו שגרמה לאחראי המשמרת לחדול אותה מיד בהפסקת הנשימה הראשונה של בן, לצאת לסבב קליפים ולגרש אותם משדה הראיה לקיבינימט. כאן טמון הסוד: תפריט מאוזן הכולל קצת ויטמינים בתוך ים הכסאות שבן אוכל.

בין לבין, זכינו לכמה התגלויות מעניינות:
- לשמוע את פיטס בשש בבוקר מענג כמו לשמוע אותם בשש בערב.
- מהרעש שדיויד בלאו ייצר באולפן, לא נותר צדף אחד מנונמם עד קפריסין.
- קצת מביך למחוא כפיים לירונה כספי בית שלם לפני שהיא מסיימת את השיר.
- אשכרה מתים מתים גם בלי אשכרה.
- רייסקינדר, הסולן שלהם, לא מסוגל להגיד משפט אחד קוהרנטי, מה שגורם לדאף מקייגן להשמע לידו כמו עמנואל קאנט.
- לעינת אקר יש את הכל כדי להפוך לכוכבת כפי שהיא באמת רוצה להיות, מלבד כמה שירים קצת יותר טובים מהמצאי הקיים.
- ג'ו רוזן גנב בשידור חי לשרון קנטור את הבמבה, שהביאה לה הדר גלר שניה לפני כן.
- מי שלא ראה את קנטור וקוטלר סובלים את השעה האחרונה שניה-אחר-שניה-אחר-שניה ומתנפלים על מחליפיהם כעל ממיתי חסד, לא ראה סבל טלויזיוני מימיו.
- שרון קנטור, מלכה, עוטף כנרת.

התקוה הגדולה היא שכאשר המיזם הפומפוזי ייגמר ויפורק, יידע מישהו בערוץ לקיים המשכיות עם הקו האלטרנטיבי שיצרו בלילה הזה.  אחרת, ההתייצבות המופתית של כוכבי האלטרנטיב בממלכת הרשע תהא אולי הירואית כמו ג'סי אוונס באולימפיאדת ברלין אבל זניחה ושולית באותה מידה וחבל. ולכן שאלת שאלות החירות היא:
מתי יגיע קץ הפלאות שבו נעשה ספיישל לילה מיינסטרים עבור האחיות פיק, אברהם טל, עידן יניב וחבריהם בין חצות לשש בבוקר כי צריך לתת ביטוי לכל חלקי הקשת המוסיקלית? חלומות באספמיא.