אם המהפכה המיותרת באמת היתה מיותרת עוד ימים יגידו, אך ללא ספק מדובר באחד ההרכבים ההזויים ביותר שפעלו בשולי המוסיקה הישראלית.
ראשיתו ב-1991 כאשר ז'אק דוייב (תופים), נסים מסיקה (באס), ניר מטרסו (גיטרה), אמיר פאשה (שירה) ומרים רות'ניק (שקפים וחליל) הופיעו לראשונה במועדון החמאם באשדוד. על התכניה נכתב על "הרוקרים מתל-אביב" אולם השם הגיע לבסוף ממודעה שניר מטרסו ענה עליה בעיתון ("דרוש גיטריסט למהפכה מיותרת"). כדוגמת רבים ממהרכבים הפסיכוטיים ששלט בשנות השמונים (היחידה לטיפול נמרץ, דורלקס סדלקס וכו'), גם המהפכנים המיותרים הירבו להשתטות ולהתבלגן על הבמה. מטרסו עזב את ההרכב לאחר הופעה אחת אך חזר אליה בהמשך לאחר "שלא מצא משהו טוב יותר לעשות". הלהקה דגלה בהופעות מחוץ לתל-אביב, אך לאחר שנקלעו לקטטה עם בעל מועדון החמאם, מצאו עצמם מופיעים בקרנות רחוב, קיבוצים ואתרי תיירות נדחים, שריכזו סביבם גרעין קהל קטן. באחת ההופעות הללו, הצטרף אליהם הרווה דלה זוונה (Wetbones) ונותר עמם בהרכב. מצד שני, להופעה בפרגוד בירושלים, אליה התכוננו במשך חודש ביצירת תפאורה וליטושים מוסיקליים, הגיע אדם אחד...
לאחר שהחליטו לקחת ברצינות את העסק, שייפו את החומר המוסיקלי. הבמאי גור בנטביץ', שצילם אז את הסרט "הכוכב הכחול", התלהב מהשיר "חלליות" ושילב אותו בסיום הסרט. הלהקה הופיעה בפרמיירה של הסרט בסינמטק ירושלים ומדי שבוע בהקרנות השבועיות בקולנוע לימור לפני כל הקרנה. גם סבב הופעות זה פסק לאחר עוד קטטה עם בעל המקום לאחר שחלק מהציוד שלהם נגנב ממחסן הקולנוע. את אלבום הבכורה, הנקרא על שמם, הקליטו בשלושה ימים בהדרכתם של דן תורן ואמיר קרטס (1997, קדמא). הופעת ההשקה של האלבום היתה אמורה להתרחש בשדרות רוטשילד ביום שישי בצהרים, אך לא התקיימה כי כל אחד הגיע לנקודה אחרת בשדרה. תהליך הגיור של מרים, שנישאה לאמיר, השהה את פעילות הלהקה. בכל זאת, הם גייסו הרכב להופעה מחודשת בסילבסטר כחימום לברי סחרוף. הרכב זמני זה שרד בדיוק את ההופעה הזו.
לאחר הוצאת האלבום הצטרף בועז רימר להרכב יחד עם אלינור קנטור. עם הרכב זה הספיקו להופיע מספר פעמים בטרם היגר ז'אק עם משפחתו לבלגיה. בשל אילוץ זה, החליטו להקליט מהר את החומרים שהצטברו עד אז בטרם הפירוק השני. האלבום, "אסטרומנטלי", הוקלט בחדר החזרות של להקת רעש בניצוחו - שוב - של אמיר קרטס. הוא יצא ב-1998 בלייבל של האזן השלישית. לאחר צאתו ,הופיע מטרסו עם אלינור ואחותה שרון בהרכב בשם "פאי זאב". לאחר זמן מה, עזבה אלינור לגרמניה ואילו ז'אק הזמין את מטרסו ורימר לבלגיה להתארח בביתו ולנגן שם. הם הופיעו כמה פעמים - פעם אחת עם הרווה שעבר בסביבה ופעם אחת עם אלינור שבאה לבקר (בזמן הביקור שלה כתבו ניר ואלינור שירים שהוקלטו לבסוף באלבום של סקין בלוז). התקופה הבלגית היתה די כושלת ולא הניבה דבר. ז'אק נותר בבלגיה, השאר חזרו לארץ לגלות שהאלבום "אסטרומנטלי" יצא לבסוף, באיחור של חצי שנה.
ב-1999 חזר דוייב לארץ. השלישיה מופיעה מאז "בחוסר הצלחה הולך וגובר", כולל הופעה היסטורית ב-2001 בה לא נכח קהל בכלל. על הדרך, הצטרף אליהם סקסופוניסט בשם דניאל דוידוביץ' עד ששבר את מרפקיו בתאונת אופניים ועבר לנגן על מחשב. את ההקלטות שאגרו עד 2002 מיקססו והוציאו טרילוגיה של שלושה EPים בלייבל הרשת בירדסונג. שרידים נוספים של ההרכב התגלו ב-2007 - אמיר ומרים שבו להופיע בארץ תחת השם LDM כצמד מדעני אלקטרוניקה משולבת כלים חיים.
