האחיות יוספי הן האחייניות של עפרה חזה, ומגיל צעיר בלט כשרון השירה שלהן. שתיהן שירתו בלהקות צבאיות. אופירה, המבוגרת יותר, שירתה בתחילת שנות ה – 80 בלהקת חיל החינוך. לאחר השחרור הופיעה במסגרות שונות, ביניהן להקת הייצוג של הפסטיבל החסידי ב – 1986. רוית שירתה בלהקת הנח"ל שהעלתה ב–1987 את התכנית "תל אביב אינה מודאגת" וב - 1988 תכנית שהשירים בה נכתבו במיוחד ללהקה על ידי חנוך לוין.
ב – 1989 החלו השתיים לעבוד יחד בהפקתו של יגאל בשן ובניהולו המוסיקלי של יורם צדוק. הופעתן המשותפת הראשונה הייתה בתחרות הקדם אירוויזיון של אותה שנה עם השיר "לשמוח ולרקוד". השיר הקצבי התקבל בהתלהבות רבה והגיע למקום השני. מעודדות מההצלחה הקליטו השתיים להיטים נוספים וביניהם "כל אחד יכול", "טיפ טיפ טופ" (מלצרית) ובשיתוף עם יגאל בשן חידוש לשיר "יום יבוא" מההצגה "אל תקרא לי שחור".
שירים אלו הופיעו באלבום שיצא בשלהי 1989, וכלל, בין היתר, גם מחרוזת שירים תימניים בשם "מעורב תימני". מחרוזת דומה בשם "פסטיגלבי" הן ביצעו באותה שנה ביחד עם דפנה דקל ומרגלית צנעני במסגרת הפסטיגל.
זמן קצר לאחר מכן התפרק הצמד ואופירה הוציאה את אלבום הסולו שלה "לא שחורה לא לבנה", שהפיק יגאל בשן. כל השירים באלבום הולחנו ועובדו על ידי יורם צדוק. אופירה הופיעה בתחרות הקדם אירוויזיון 1991 עם השיר "עולם" ובתכנית הטלביזיה "לילה גוב" (1997) היא ביצעה יחד עם גידי גוב את השיר "היה, או אולי לא היה" על פי השיר הברזילאי "בוקר של קרנבל" מהסרט "אורפאו נגרו" (נוסח עברי עלי מוהר, ע' אילן מוכיח). ב – 1998 היא הקליטה את השיר "מכתב קטן" עם דני רובס, שכתב את השיר לזכר אחיו יואב. אופירה הלכה לעולמה בשנת 2017.
