גיל הוא לא יותר מאשר מספר, יודעת הקלישאה לספר, ובמוסיקה הדברים נכונים במיוחד. הגיל לעולם לא היווה מכשלה עבור מוסיקאים להגשים חלומות ילדות להקים להקה ולעלות על הבמה עם החומרים האהובים עליהם. באמצע העשור של ה-2000 התברכה סצינת האינדי במספר להקות מבוגרות שהוקמו מחדש והושפעו מרוק קלאסי ישן וטוב. סיבובים מסוכנים ומצפון שקט למשל. טראסק דומה להן עם שוני אחד: היא הוקמה לראשונה רק בעת החדשה - ב-2002.
להקת טראסק היא התגשמות חלומם של הגיטריסט איציק פרידמן, הזמר הרולד מימוני והבסיסט קונסטנטין איידלקינד לצאת למסע אל נבכי הבלוז. למימוני היתה קריירת שירה ארוכה מאחוריו והוא באמצע העשור הרביעי לחייו בעת שהקים את הלהקה. פרידמן החל לנגן בגיל 10 על גיטרה והוא בוגר ביה"ס רימון. לאיידלקינד עבר של 20 שנות נגינה. הצעיר שבחבורה הוא יאיר בן סימון, שגם לו עבר מכובד כמתופף בהרכבים שונים (ב-2005 תופף בלהקת Baraban Shic).
טראסק הופיעו בעיקר במקומות קטנים (פאבים ברחובות ובגבעתיים), אך כמו שליחי הבלוז, הירבו לעסוק בקלאסיקות ג'אז ובלוז מאת בי.בי קינג, רוברט ג'ונסון וכו' לצד חומר מקורי שלהם. דמו שהוקלט בהופעה חיה (Trask Live Demo) מכיל קטעים כ-While My Guitar Gently Weeps של ג'ורג' האריסון, Little Wing של ג'ימי הנדריקס, Since I Met You של גארי מור, I think I love you too much של ג'ף הילי ו-Don't Piss Me Off של דיויד לי רות'.
