העברית

רגישות ונחישות, הסלוגן של קיץ 2005, יכול להתאים ככפפה ליד ללהקת העברית. מספר הגלגולים והסגנונות של חבריה מצביעים על הנחישות הרבה אותה הפגינו במהלך הקריירה המוסיקלית שלהם, שעברה ממוסיקה לועזית לעברית ומאינדי-רוק קצבי להיברו-פופ חולמני.

אורון שרי היה פעיל באמצע שנות התשעים בהרכב Blown Again (עם אורן מוקד), הרכב פופ-רוק אקוסטי-פסיכדלי אשר הקליט שני אלבומי לואו-פיי (Blown Again ב-1997 ו-Instamatic Inspirator ב-2000) שיצאו בלייבל של האוזן השלישית. במקביל, פגש את עמית ארבל בהפגנה נגד הכיבוש, היכרות שהולידה מפגשים מוסיקלים עם חבר נוסף של ארבל, ערן פרץ. באותו זמן כתב ארבל מוסיקה לסרט סטודנטים קצר שהוחרם עקב תכניו הקשים. מהון להון, להקת The Blush החלה להתגבש ולהופיע באיזור תל-אביב. ההרכב הקליט מספר שירים (Hold Her Harder, In Your Room, Worlds Collide) אך לא יצא חומר רשמי.

לאחר זמן קיצרו את שמם פשוט ל-Blush וב-2004 האריכו חזרה לשם Blush & Lure. חומר רשמי עדיין בושש לצאת אך ההרכב הספיק להקליט את "בציפיה לקסם", גירסא עברית לשיר "Waiting for the miracle" של ליאונרד כהן, שפורסם במגזין אוקטובר 2004 של האתר "השרת העיוור" שהוקדש ליום ההולדת ה-70 של כהן.

משנה שם משנה מזל? בסוף 2005 הפציעו הבלאשים בחליפה חדשה וכוונות רציניות יותר. האינדי-רוק הסימפטי נוסח פייבמנט השתנה לבריט-פופ חולמני, כמעט פסיכודלי, נוסח פאלפ. האנגלית נזנחה לטובת שפת הקודש. התדמית החדשה קיבלה חיזוק נוסף עם צאת החומרים הרשמיים הראשונים - הסינגל הכפול "מסיבת כיתה" ו"בוא" ההומו-אירוטי, להם צילמו קליפים שזכו לזמן אויר מכובד, והסינגל העוקב "הכל הסתבך". באמצע 2006 התארחו בתכנית הרדיו "נפוליאון" בקול הקמפוס והקליטו סשן שכלל ארבעה שירים ("רציתי לבכות", "בואי", רוצה בנים רוצה בנות", "לרקוד").

ב-2008 השתנו פני הלהקה ללא היכר. תחילה הצטרפו גיל וינשטוק (קלידים) ועלם שליט (באס) אך לא מאוחר לאחר מכן עזב עמית ארבל את הלהקה. את מקומו תפס יוסי שהינו. באותה שנה הקליטו גירסת כיסוי ל"זה הגשם" של נורית גלרון עבור פרוייקט "עבודה עברית 2" לציון 60 שנה למדינה, אך הגירסא לא נכללה לבסוף באלבום ונותרה מבוצעת בהופעות.