השמנים והרזים הייתה להקת צמרת מצליחה ומפורסמת. חבריה היו כוכבים גדולים בלהקות הקצב עוד לפני הקמת הלהקה והפכו למצליחים עוד יותר אחרי התפרקותה. בהתחלה נכללו בה עוזי פוקס מלהקת הלורדים בשירה ובגיטרה, ז'ראר קמינסקי מכוכבי הכסף בבס ושירה, אילן דודמן מהכוכבים הכחולים בגיטרה ועוזי בויאנג'ו בתופים.
הלהקה הופיעה בהצלחה רבה ברחבי הארץ, בעיקר במועדונים "אמא מתגלחת", "אבא בהריון", "הסוס הלבן" ו"הוא והיא" בתל אביב, במועדון "הרקיע השביעי" ביפו ובמועדונים שונים בטבריה, בה היו ללהקה מעריצים רבים. בחלק מההופעות היתה השמנים והרזים עושה "דובלאז'ים" (כלומר מתחלפת עם עוד להקה באותו לילה בהופעות בשני מקומות שונים) עם להקת הסינג סינג הבריטית, שהופיעה בקביעות בישראל.
בסוף 1967 עשתה השמנים והרזים היסטוריה: היא הייתה להקת הקצב הישראלית הראשונה (חוץ מההדים של צל יונגרייז) שהקליטה שירים מקוריים והוציאה תקליטון. ההקלטה עצמה לא הייתה אירוע חגיגי: כשעתיים של נגינה חיה לטייפ פשוט של שני ערוצים באולפן "גבע" בתל אביב, בלי תיקונים וללא בישולים. שניים מהשירים היו מקוריים: עוזי פוקס שר באנגלית את "I'm A Travelin' Man", אותו כתב עם רולי אנג'ל (מהכוכבים הכחולים), וז'ראר קמינסקי שר בצרפתית שיר שכתב והלחין בשם "Attends" (בעיבוד אילן מוכיח). לאלה צורפו שני להיטים מחו"ל: "Everything's All Right" של הלהקה האמריקאית האחים אייזלי ו-"Sweet Wine" של הלהקה הבריטית הקצפת.
בתחילת 1968 יצא התקליטון בהפקת דן פיינרו ב"הד ארצי". התגובות אליו היו מאכזבות: השירים כמעט ולא הושמעו ברדיו, ו"אני נווד", שהוצג למצעד הלועזי, נזרק החוצה בטענה שלהקות ישראליות צריכות לשיר בעברית. בהופעות, לעומת זאת, הצלחתם הייתה גדולה, בעיקר במועדון "אבא בהריון" בתחנה המרכזית בתל אביב. ב-1968 פרש קמינסקי משירה ונגינה והפך למנהל הלהקה, שהמשיכה לשמור על מעמד של להקת צמרת עם הצטרפותם של הקלידן צביקה פיק מהטלסטאר והזמר והבסיסט דוד רג'ואן מהביט בלס. בהמשך השנה פרש גם עוזי פוקס, והוחלף על ידי זמר בריטי שחור בשם ווטסון טי. בראון. הרכב זה של השמנים והרזים הופיע בין השאר בנובמבר 1968 במופע "פסטיבל הקצב הראשון" (שגם הונצח בתקליט שיצא ב-1969 בחברת "הד ארצי"), וביצע בו שני להיטי נשמה באנגלית: "Don't Play That Song" ו-"I Say A Little Prayer".
בראשית 1969 יצא תקליטון נוסף של השמנים והרזים. דוד רג'ואן (שנשמע דומה להפליא לעוזי פוקס) שר בו את השיר "יה יה מה יהיה" (מ' נמרי, ל' ז'ראר קמינסקי), ובצד ב' שר ווטסון טי. בראון את "I Say A Little Prayer", הפעם בהקלטת אולפן. "יה יה מה יהיה" היה להיט היסטרי בהופעות, אך לא הושמע ברדיו בטענה שהעברית בו אינה תקנית. הלהקה התפרקה ורוב חבריה נשארו פעילים במוסיקה, לפחות בשנות ה-70: פוקס בעוזי והסגנונות ואחר כך גם כסולן בעברית, פיק בהשוקולדה ואחר כך כסולן בעברית, בויאנג'ו בהכוכבים הכחולים והנסיכים, רג'ואן עם הסינג סינג, ברנדי ג'יימס והגל החדש, דודמן עם הגל החדש, האריות, גרי אקשטיין ובאיחוד עוזי והסגנונות. קמינסקי, אחד המוסיקאים המשפיעים ביותר על נגנים בשנות ה-60, ניגן עוד קצת בהרכבים אחרים (ביניהם בסינג סינג), אך בשנות ה-70 היה מעורב פחות ברוק הישראלי. הלהיט שהלחין, "יה יה מה יהיה", היה ונשאר אחד מלהיטי הרוק המקוריים הגדולים של שנות ה-60 בישראל, והוא אחד הבודדים בלהיטי להקות הקצב שהופיעו אחרי עשרים שנה באלבום האוסף שנות השישים, שהוקדש ללהקות הקצב.
(פורסם במקור במומה)
