הכבשה השחורה של אפרים שמיר? שמיר נסע לניו יורק ודווקא שם פגש את הטכנאי והמפיק המוסיקלי לואי להב, ששיכנע אותו לחזור ארצה ולהקים כאן הרכב רוק-Fאנק חזק וכבד, כמיטב ה- Power Trios האמריקאיים, אך ללא אח ורע ברוק הישראלי. ללהב היה קונספט ברור מאד אליו שאף להגיע. הוא ידע מה הוא רוצה, וידע איך להגיע לכך, כמעט ללא התחשבות ברצונו או ביכולתו של המוסיקאי העיקרי בפרוייקט: אפרים שמיר. להב דחף את השלישייה, ובעיקר את שמיר, לכיוון הכאסח העצבני, בנגינה מחוספסת ולחוצה ובהופעות (רק ב"אמצע הדרך") בווליום חסר תקדים ועם ענני עשן עוטפי כל. שמיר, בתוך כל העשן והדציבלים, בקושי רואה ושומע, נאלץ להמציא את עצמו מחדש, כדי שיוכל לנגן גיטרה סולו וליווי יחד וגם לשיר... בחלק מההופעות חיזק את ההרכב איתן גדרון שניגן בקלידים מאחורי הקלעים, אך הקלידים שלו לא ריככו את הצליל הקשה לקהל שציפה לאפרים שמיר אחר...לשמיר הייתה הפקת חמסין חוויה קשה ומתישה. באמצע 1980 הוא יצא מההפקה מוכה ושבור, החליט לפרוש ממוסיקה ונסע לארצות הברית, שם שהה כשמונה חודשים. כשחזר להקליט, ב-1983, את אלבומו רוקד לקול הבנות נעזר אמנם בחבריו לחמסין הלל ואינגר, אך למוד נסיון יצר תקליט רך יותר שגם זכה בהצלחה הרבה יותר גדולה