נושאי המגבעת

סיפורה של נושאי המגבעת התחיל בסוף 1984, כששני חברים מבית הספר התיכון לאמנויות בירושלים, הזמר והגיטריסט אהד פישוף (יליד 1971) והמתופף אלון כהן (יליד 1970), החלו לנגן יחד שירים מקוריים וגם הקליטו קסטה שלא יצאה לאור (אחד השירים בה, "שיר כחול", שהוקלט ב1985, הגיע 11 שנים לאחר מכן לדיסק אוסף נושאי המגבעת). עם ישי אדר (קלידי בס ושירה) הם הופיעו כמחתרת האוונגרד ובעיקר השתעשעו והשתוללו בחיקויי ג'וי דיויז'ן והעדיפו את הפרובוקציה על מוסיקה של ממש.

ב1986 הצטרף אליהם הגיטריסט תמיר אלברט והם הפכו לנושאי המגבעת. המפיק, האמרגן והמנהל מוטי שהרבני (שעבד עם דוראלקס סדלקס) היה בטוח שהם מתכוונים בשמם ל"נושאי המגבעת של קובי אור" (על שם פילוסוף הרוק התל אביבי) ומיד החליט שהוא חייב לנהל אותם. שהרבני החל לטפל בענייניהם, כלומר ניסה להשיג להם הופעות.  הלהקה הופיעה בעיקר במועדון "אמדיאוס" הירושלמי וגם בגיחות מעטות לתל אביב. המופע שלה נקרא "Live In בית שמש" ולא בכל מקום הוא התקבל בסבר פנים יפות. באמצע 1987, למשל, בוטלה הופעה שלה במועדון "דאון טאון" בתל אביב בטענה שחבריה צעירים מדי...

ב1988 החלה הקריירה של הלהקה לנסוק. היא הקליטה לראשונה באולפן מקצועי (עם המוסיקאי, טכנאי ומפיק חזי דוידיאן באולפני "מע"צ") והוציאה קסטה ובה כמה משיריה החזקים ביותר, ביניהם "Live In בית שמש" (שגם חוזק בקליפ משובח), "ביקור בהר" (שהוקדש לזכרו של אמיר זינדר ז"ל, חברו של פישוף שנהרג בלבנון), "האלוהים שלי עייף" (שאת המילים שלו כתב אמיר זינדר) ו"קול של אלוהים אחר". הקסטה יצאה בהוצאת "האוזן השלישית", נמכרה בכמות מפתיעה של 1000 עותקים ומשכה קהל רב להופעות, שנקראו עכשיו "אל תדאגו בקשר לממשלה". שתי הופעות שלה תועדו: הופעה חיה במטרו יצאה בקסטת וידאו והופעה חיה בבית לסין באודיו.

רוב הופעותיה התקיימו במועדון "פרגוד" בירושלים, חלקן עם להקת ישראל (אלברט וכהן גם ניגנו באלבום הבכורה של ישראל) ועם הצמד היפוכונדריה של נטע לאור ואיגי וקסמן, אותו הפיק אדר. הלהקה הפכה לגאוות חובבי המוסיקה האלטרנטיבית בירושלים, ובשבועון "כל העיר", למשל, כתב עליה יורם בר כמעט כל שבוע.

ב1989 עזב ישי אדר את הלהקה כדי להתגייס, שלא כמו חבריו, שוויתרו על השלב הזה בחייהם ועוררו בכך לא מעט התנגדות. כך גם הפעילות המוסיקלית של חברי הלהקה מחוץ ללהקה: פישוף (ואחריו גם אדר) הפך למבקר קבוע ב"כל העיר" הירושלמי, שם כתב על מוסיקה אלטרנטיבית מחו"ל וגם על מוסיקה ישראלית. בתחום זה הוא עורר את זעמם של רבים גם בגלל מה ואיך שכתב (קטילות על עמיתיו לתחום) וגם בגלל עצם הבעיה האתית של מוסיקאי שכותב על מוסיקאים אחרים. נדמה שנושאי המגבעת ומוטי שהרבני דווקא אהבו את ההתנגדות שעוררו דברים שאמרו פישוף וחבריו ונהנו להיות בעמדת הפרובוקטורים האנטי ממסדיים. 

אחרי פרישתו של אדר הצטרף ללהקה נגן הבס אדם הורוביץ, מבקר רוק בעיתון "דבר", ופעילות הלהקה נמשכה במלוא המרץ. במרץ 1989 יצאה קסטת וידאו שתיעדה הופעה של הלהקה במועדון "הייווי" בחיפה. חודשיים לאחר מכן יצא לאור מקסי-סינגל בשם אני טקסט פוליטי? והוקלטה גרסה ראשונה לשיר "מתנה לחג". כפרומו לתקליטון המציא שהרבני שם לסגנון של נושאי המגבעת. הוא קרא לזה "ג'ירו". בהמשך השנה פרש אלברט ובמקומו הצטרפו הגיטריסט רם אוריון וגם הקלידנית וזמרת קולות הרקע איריס פרלמוטר (אחות של ענבל), שהופיעה מעט ופרשה עם חזרתו של אלברט ללהקה. הרכב זה (פישוף, אלברט, כהן, הורוביץ ואוריון) הקליט קסטת בוטלג רשמית, הופעה חיה באלנבי (בהפקת "נייר הפקות") וקסטת סינגל בשם רוכסן (בהפקת "האוזן השלישית"). באותה שנה היה פישוף מעורב בהפקת קסטת הבכורה של הפה והטלפיים.

בשנת 1990 הוחתמה נושאי המגבעת בחברת התקליטים "הד ארצי". זה קרה לה בעזרת יעל לוי מ"האוזן השלישית" (שעברה ל"הד ארצי") ובתמיכתו המפתיעה של שלמה ארצי. אל פישוף, כהן, אלברט, הורוביץ ואוריון צורף איש משינה שלומי ברכה כמפיק מוסיקלי, ותפקידו העיקרי היה "לסדר" את הנגינה שלהם מבלי לפגוע בייחוד ובספונטניות האנטי ממסדית שלהם. ב1991 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "מי רצח את אגנתה פאלסקוג", ובו חידושים לשירים ישנים ("מתנה לחג", "Live In בית שמש", "אני טקסט פוליטי?") ובעיקר שירים חדשים, ביניהם "הבא בתור הוא סוס", "נגד כיוון הזיפים", "בום וטראח", "פיקציה" ו"אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת". בהמשך השנה יצא גם מקסי-סינגל עם רמיקס של מלכיאל גרוסמן ל"אני טקסט פוליטי".

זמן קצר אחרי הוצאת התקליט ואחרי הופעות מעטות הודיעו חברי הלהקה שתי הודעות מפתיעות. הראשונה: הלהקה תתפרק במאי 1992. השנייה: חברי הלהקה (ללא פישוף) ינגנו בהופעותיו של צביקה פיק. הלהקה גם הקליטה עם פיק גרסאות כסאח ל"לגור איתו", "שיר הפריכה" ולשיר חדש בשם "למה לא" (מ' טל גורדון, ל' פיק). סיבוב הפרידה הגיע מוקדם מהמובטח, במרץ 1992, ונקרא "הבא בתור הוא כלום". השתתפו בו פישוף, אדר ואוריון, והשלושה ביצעו גרסאות מינימליסטיות לשירי הלהקה, שסיימה את דרכה בדרך מקורית ומפתיעה ממש כמו שהתחילה אותה.

באותה שנה הגיע לתחנות הרדיו קטע טכנו שהתבסס על סמפול הקטע "סולם יעקב" של יהודה פוליקר ונקרא "מי הרג את יהודה פוליקר". כל הרמזים לגבי יוצר הקטע, שהסתתר בעילום שם, הצביעו על כך שמדובר בפישוף. זמן קצר לאחר מכן נטש פישוף את מוסיקת הרוק לטובת כתיבה על מוסיקה ומחול, אדר התרכז בעיקר בכתיבה, כהן נסע לארה"ב (והמשיך לתופף שם) ואלברט הקים את הצמד ג'ינג'יות ואחר כך חזר בתשובה וזנח את הבלי העולם הזה. אוריון ניגן עם כרמלה גרוס ואגנר, ענבל פרלמוטר ואחרים וב-1998 הקים להקה משלו, בתרי זוזי. הורוביץ שילב דוגמנות עם כתיבה על מוסיקה ונגינה בלהקות ריר, רר ועוד. מוטי שהרבני, מנהל הלהקה, לקח קשה את התפרקות הלהקה שטיפח. הוא עזב את המקצוע ואת הארץ לשנים אחדות, וכשחזר ב1996 הוציא עצמאית את אלבומה השני של הלהקה, "נושאי המגבעת", ובו לקט מהחומרים שיצאו קודם לכן רק בקסטות וכן ממופע הפרידה של הלהקה.