הלהקה צמחה בפסטיבלים "בראשית" ו"שנטיפי" שהתקיימו בארץ. בשיריה יש מוטיבים דתיים, רסיסי תיאולוגיה בודהיסטית והרבה שמחת חיים. בראיונות שנתנו חברי הלהקה עם צאת אלבום הבכורה הם הסבירו שיש במוסיקה ובמילים שלהם ניסיון להתחבר לאזור, לאדמה, רצון להשתייך למקום, לחפש את השורש – למצוא את החיבור בין המקום לבין העם שבא משום מקום. את המסרים מעבירה הלהקה בחוש הומור מפותח ובקלות ראש תהומית. אפילו המוות לא נשמע כל כך נורא כשהם עוסקים בו: "איזה כיף יהיה בסוף ימי/ שכל החבר'ה ידברו עלי".
הלהקה מונה שישה חברים: עידן כרמלי (מקריית ביאליק) – מתופף ומתכנת מוסיקה אלקטרונית. לפני שהפך למתופף של שוטי הנבואה שימש כבסיסט של להקת השוונג של הפיתה והוא גם ניגן מעט עם היהודים. גלעד ג'ילבר פונפו ויטל (ממטולה) – קולות. אבי פואנקינוס-טל (מנווה אטיב) – קולות, חליל, סמפלר ודרבוקה, עמית כרמלי (מקריית ביאליק) – בס והפקה מוסיקלית., אסי גבעתי (מחולון) – גיטרות. גבעתי ניגן בעבר בהרכב קו התפר. רואי לוי (ממטולה) – כותב, שר ומנגן קלידים. שוטי הנבואה היא להקה ללא כוכבים, כולם שרים כמעט בכל השירים.
סיפור ההתחברות של החבורה מיוחד: אמהותיהם של כרמלי וויטל שכבו זו לצד זו בבית היולדות, בשנת 70', עת ילדו את השניים. המשפחות הצעירות התחברו. כאשר היה ויטל בן עשר הוא פגש את לוי בקייטנה במטולה. הם התחילו לנגן בגיטרות ביחד. אבא של ויטל סיפר שגם עמית כרמלי מתעניין במוסיקה וכך נוצר הקשר שהוביל לג'ם של השלישייה הצעירה. עשר שנים אחר כך הלך לוי לרכוש סמפלר בחנות "כלי זמר" בדיזנגוף, תל אביב. בחנות הוא שמע מישהו שמנגן טוב. בזמן החלפת הטלפונים הוא גילה שזה עמית כרמלי. באותו ערב נפגשה השלישה שוב, לנגן במרתף בתל אביב.
בפסטיבל שנטיפי 98 נפגשו גבעתי ועמית כרמלי. השניים ניגנו יחד והחליטו להקים להקה. החיבור לויטל, פואנקינוס-טל ולוי, חברים וחברים של חברים, היה מהיר. החבורה עברה ליחידת הדיור של פואנקינוס-טל בנווה אטיב לחזרות. אחרי שבוע של נגינה בצוותא, הם הופיעו ב"צוותא'לה". אחרי ההופעה עזב המתופף – תמיר ימיני. אח של עמית כרמלי, עידן כרמלי, ידע לתופף קצת ומילא את מקומו. הופעת הבכורה של ההרכב המקורי היתה בסוף דצמבר 98 ב"אולם התחתון" בתל אביב.
בפסטיבל "שנטיפי 2000" כבר היו בהופעה של שוטי הנבואה 8000 איש. בקיץ אותה שנה יצא האלבום "שוטי הנבואה", שכלל את הלהיטים "אין אני", "פנאן", ו"מה קרה לך", שהקליפ הנלווה אליו הקנה ללהקה מקום טוב בערוץ המוסיקה כמה שנים לאחר מכן. האלבום עוצב להפליא, ויצא בעטיפת קרטון מיוחדת כשלכל שיר מוקדש עיצוב ייחודי לו.
בתחילת 2003 הכריזה הלהקה כי היא יוצאת לסיבוב "הופעות הצלה" בארץ, בכדי להעלות את המוראל השפוף במדינה. במרץ 2004 הוציאה הלהקה סינגל ראשון, "ידיעה", מאלבומה "מחפשים את דורות". האלבום נבנה כמסע מוסיקלי, המבוסס, לדברי הלהקה, על מסע פנימי שעברה. לקראת צאת האלבום קיימה הלהקה מופע השקה מפואר במועדון האנגר 11, שם אירחה את נגן הטבלה והדי.ג'יי טלווין סינג. האלבום המלא יצא בסוף אפריל 2004. תוך חצי שנה, הצליח מחפשים את דורות להגיע למעמד זהב (20 אלף עותקים), בעוד אלבום הבכורה, "שוטי הנבואה", הגיע במקביל למעמד פלטינה (40 אלף עותקים)
